נולדתי בשנת 1963. אני נשואה לאורי פקר ואם לארבעה בנים. בשנת 1987 סיימתי לימודי אופנה ב-Parsons School of Design בניו יורק. לאחר מכן פיתחתי קריירה בתחום עיצוב האופנה, עם התמחות בשמלות כלה. בשנת 2000 התחלתי ליצור אמנות במקביל לעבודתי, והרחבתי את השכלתי בלימודי צורפות, אובניים, פיסול קרמי ופיסול בברזל.

את מרבית הכשרתי כאמנית קיבלתי בבית המלאכה לתפאורות של אבי, צבי לבב ז"ל, שנחשב למקצוען בתחומו. הוא לימד אותי לרתך ולעבוד עם חומרים שונים, ובעיקר לא לחשוש להתנסות, לחוות וללמוד. את התמונה השלימה אמי האהובה, אילנה, מורה למלאכה ותופרת חובבת.

האמנות, מבחינתי, היא שפה חוצת גבולות. כשמתבוננים ביצירת אמנות, השאלה החשובה באמת היא האם היצירה נוגעת בליבו של הצופה, מרגשת אותו ומדברת בשפה אוניברסלית המקרבת לבבות.

"האמנות היא שפה חוצת גבולות, שמאחדת לבבות."

הסדרות המוקדמות שלי מדגישות את יכולתי ליצור ממגוון חומרי גלם ממוחזרים: בעיקר מתכות, פסולת וחומרים מן הטבע.

בשנת 2010 החלטתי להתמקד בחומר אחד: שרשראות אופניים, ובנושא אחד: כלבים.

החומר התגלה "במקרה", כשבאחד מביקוריי אצל מתקן האופניים ביקשתי ממנו לשמור עבורי את ה"זבל". השרשראות התגלו לי כחומר נפלא, המחבר בין אהבתי לברזל לבין הסקרנות שלי לחקור את העדינות, הגמישות והתנועה של החומר. התוצאה הייתה סדרת הכלבים הראשונה.

לאחר מכן פניתי ליצירת סדרת השמלות מחומרים שונים, ובהם ענפים, שעונים, חלקי אופניים, נורות, מפתחות, חצץ וברזל בניין. בהמשך הוספתי בהומור כלבים תואמים, שהפכו לימים לסדרת "גברת עם כלבלב". בשנת 2015 התחלתי לעבוד על סדרת נשים בהיריון ("מהבטן"), העשויה מחלקים שונים של מכוניות, אופנועים ואופניים, קולבים, קפיצים ועוד.

אני לא תמיד מוצאת מילים להגדיר את תהליך היצירה שלי: יש רגע של השראה, שבו אני שוקעת בתוך עצמי, נסחפת אחרי משהו שחזק ממני, וכמו בהבזק אחד מדמיינת מה ייווצר מן החומר, מחליטה ופועלת.

אני מאמינה בכל ליבי שלכל אדם יש כישרון ייחודי, ואם נתרכז בפנימיות שלנו ונוציא מתוכנו את המיטב, נחיה בשלווה ובשלום עם עצמנו, ונשפיע לטובה גם על סביבתנו הקרובה וגם על הרחוקה.